מאירי על כתובות ק״ג

1 ראובן שהשכיר ריחים שלו לשמעון לזמן ידוע בשכר שיטחון לו שבוע אחד בחדש ושכר טחינת השלשה שבועות יהיו לשמעון ואחר כך נתעשר ראובן וקנה ריחים וחמור והיה טוחן לעצמו ואמר לשמעון השוכר מעתה איני צריך לטחון אצלך תן לי שכר טחינת אותו שבוע שהיית טוחן לצרכי והלה אומר איני מוצא בכדי ספוק טחינה אלא הריני טוחן לצרכך כמו שהתניתי הדין עם השוכר והרי הוא אומר למשכיר טחון בריחים שלך למכור וטחון בריחים שלי להניח בביתך ומכל מקום כל שהשוכר מוצא בכדי ספוק טחינה אף לאותו שבוע כופין על מדת סדום ואין אומרין הדין עם המשכיר לטחון לעצמו בריחים אלו ולהיות שוכר נותן לו מעות הואיל ואינו צריך לטחינה וכמו שאמרו במשנתנו בבת שפסק לה ראשון מזונות ואחר כך פסק לה השני שאוכלת עם השני שאמה לשם וראשון מעלה לה מזונות הואיל ואין זו צריכה למזונות שלו שבמשנתנו אין לה מקום במזונותיו של ראשון ואין יכול לומר לה אכלי עמי ושובי אכלי עמו דחד כריסא אית לה תרי כריסי לית לה אבל בזו יכול לומר לו טחון וזבין טחון ואותיב כמו שביארנו וכן כל כיוצא בזה:

2 המשנה השנית והכונה בה בביאור החלק השני והוא שאמר אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך אלא זנים אותה ונותנין לה מדור לפי כבודה אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולים היורשין לומר לה אם את אצלנו יש לך מזונות ואם אין את אצלנו אין ליך מזונות אם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים זנים אותה והיא בבית אביה:

3 אמר הר"ם וכן יניחו לה הכלים והבגדים אשר היתה רגילה להשתמש בהן ואפילו היו בגדי משי או כלי זהב וכן העבד והשפחה אשר היו משמשין אותה לא יסורו ממנה וכבר קדם לך שזה מתנאי כתובה ואם נפל הבית אשר היתה דרה בה הנה כבר אבדה חיוב הדירה בביתו לפי שהתנאי הוא את תהא יתבא בביתי ואין לה עליהן שיבנו אותו ואפילו מממון שלה ולא גם כן שתפשה ואתה ידעת שהכל כאשר יתחברו בהוצאה ירויחו קצתם בקצת ולזה יוכלו לומר לה אם אין את אצלנו אין ליך מזונות אלא אם תרצה בחלק המגיע לה כשתהיה עמהם שהיא תקח זה בלי ספק:

4 אמר המאירי אלמנה שאמרה וכו' והענין הוא שהאשה ניזונת מנכסי בעלה אחר מותו בתנאי בית דין כל זמן שאינה תובעת כתובתה כמו שהתבאר ובא ללמד שאם היורשין אומרין לה לילך לבית אביה ושיזונו אותה לשם והיא אומרת אי איפשי לזוז מבית בעלי יכולה היא לומר כן ואין היורשין יכולין לומר לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך לשם ומכל מקום נראה שאם היה אותו בית מצוי להיות בית ועד מוציאין אותה והוא שאמרו בתלמוד המערב במעשה פטירתו של ר' שצוה אל תזוז אלמנתי מביתי והקשו ולאו מתניתין היא ותירץ דלא לימרון ביתא דנשיאותא הוא ומשועבד לנשיאותא אלמא שאלמלא שצוה בכך היו יכולין לומר כן וכן בא ללמד במשנתנו שצריכין ליתן או לשכור לה מדור לפי כבודה אם לא היה לבעל בית מדור אלא שהיה שוכר ואם הדבר בהפך שהיא אומרת אי איפשי לזוז מבית אבא אף היורשים יכולין לומר לה אם את אצלנו הרי אנו מעלין ליך כפי הצורך לה אלא כפי מה שאומדין שתהא הוצאתך עולה עלינו לחשבון ברכת הבית שברכת הבית מרבה כמו שידעת נר לאחד נר למאה תבשיל לאחד תבשיל לשנים ומכל מקום אם היא רוצה ליטול לפי ברכת הבית כופין אותם בכך ואם היתה טוענת כן מפני שהיא ילדה ולהשמר מן החשד ולעז מדינה וכגון שהיא אשת אביהם ואינה אם שלהם זנין אותה בבית אביה ככל הצריך לה ומכל מקום כתבו הגאונים שאם היתה לה לטחון ולאפות בבית בעלה כגון שלא היו לה שפחות מנכין לה כפי הראוי:

5 זהו ביאור המשנה וכך הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא כך הם:

6 זה שביארנו שנותנין לה מדור לפי כבודה כבר ביארנו הענין כשלא היה בית לבעל או שהיה לו ונפל אבל אם היה בית לבעל הרי היא יושבת עמהם במדור שהיתה יושבת בו בחיי בעלה ככל הצריך לה לפי כבודה על הדרך שהיתה משתמשת בו בחיי בעלה ואין רשאים ליחד לה מקום וכן משתמשת בכרים וכסתות ושאר בגדי משכב שנשתמשה בהן בחיי בעלה וכן באותם עבדים ושפחות שנשתמשה בהן בחיי בעלה כפי הצריך לה וכן נותנין לה כסות הראוי לה לפי כבודה וכבוד בעלה וכמו שאמרו פסוק לי מזוני פסק לה פסוק לי שיראי פסק לה:

7 מאחר שביארנו שמשתמשת במדור שנשתמשה בו בחיי בעלה עמהם כדרך שנשתמשה בו בחיי בעלה ככל הצריך לה אתה למד שאם אמרו היורשים לעשות לה בית קטן וצר שתעמוד שם אינם רשאים וזהו שאמרו בביתי ולא בבית עקתי ויש מפרשין אותו לתועלת היתומים לומר שאם היה הבית קטן וצר ואינו מספיק ליורשים עמה יכולין לומר הרי אנו זנין אותך בבית אביך וראשון עקר:

8 יתומים שמכרו הבית שמדור האלמנה לשם לא עשו כלום ואע"פ שבנכסים מועטים אמרו יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים קודם שיזכו בהם הבנות מה שמכרו מכרו כמו שיתבאר בתשיעי של בתרא ק"מ א' התם לא תפישי מחיים הכא תפשה מחיים:

9 מדור אלמנה שנפל אין היורשים חייבין לבנותו ולא עוד אלא אפילו רצתה היא לבנותו אין שומעין לה ואפילו אם רצתה לחזקו ולשפצו או ליפותו הם מוחים בידה אלא תשב בו כמה שהוא או תצא ומכל מקום יש להם לשכור לה בית במקום אחר לפי כבודה אע"פ שאין שוכרין לה כשיעור בית זה שהיתה דרה בו בחיי בעלה והוא שאמרו בתלמוד המערב שבפרק נערה לא היה שם בית יתומים שוכרין לה בית ויש מפקפקין לומר שאם נפל אין חייבין לה במדור ולא אמרו שם שוכרין לה אלא כשלא היה בית לבעל בחייו ואין הדברים כלום ויש מפרשים במדור אלמנה שנפל שאין היתומים חייבין לבנותו ולא לשכור לה בית בשייחדתו לה בעלה וקבלתהו לדירתה:

10 הפירות עיקר קנייתם במשיכה שאחר פסיקת הדמים ואפילו משך בלא מדידה קנה אבל מדד עד שלא משך לא קנה אפילו לאחר פסיקת דמים ואם שכר את מקומו קנאם בקניית שוכר את מקומו וכבר ביארנוה עם כל הצריך בה במקומה בבתרא פרק ספינה וכן מה שנתגלגל כאן מאיסור לעיסת חטים על גבי מכתו בפסח מפני שהן מתחמצות כבר ביארנוהו במקומו במסכת פסחים:

11 חייב אדם לכבד אשת האב וכן בעל האם ודבר זה מצוה מדברי סופרים וסמכוה מן המקרא כבד את אביך לרבות אשת אביך ואת אמך לרבות בעל אמך ולא סוף דבר אשת אב או בעל אם בחיי האם אלא אף לאחר מיתה וכן חייב אדם לכבד אחיו הגדול והוא שאמרו וא"ו יתירה לרבות אחיך הגדול ואע"פ שהזכירו בסוגיא זו שכבוד אשת אב דאוריתא וכמו שהקשו אשת אב דאוריתא לא אמרוה אלא דרך סמך ובהרבה מקומות מצינו כיוצא בזה כמו במסכת תענית כ"ח ב' אמרו הלל דראש חדש לאו דאוריתא כלומר הא של מועדות דאוריתא ובמועד קטן י"א ב' אמרו חולו של מועד דאסירא ביה מלאכה מדאוריתא וכן בהרבה מקומות:

12 מי שהוא זקן וחכם ובן מעלה ראוי לו להוכיח בני דורו ולהורות להם דרך ישרה וכל שכן שאם הוא חולה ומרגיש בעצמו שהוא הולך לבית עולמו ראוי לו לסדר עניניו ולחלק כתרו לבניו כפי הראוי להם לפי ענינם והוגן שלהם ולעולם יהא מניח כתרו הגדול לגדול ואפילו היה אחד משאר בניו חכם יותר ממנו הואיל ומכל מקום הגדול ראוי לכך והוא שאמר רבינו הקדוש גמליאל בני נשיא שמעון בני חכם ר"ל אב בית דין ואע"פ שהיה רבן שמעון ממלא מקומו יותר מרבן גמליאל הואיל ואף הוא היה ממלא מקומו מיהא ביראת חטא הניח לו כתרו המסוים לו וכן ראוי לו לסדר בישיבתו מי ישב בראש במקומו אחריו והוא שאמר על אחד חנניא בן חמא ישב בראש ואעפ"כ אם היה תלמיד חשוב בין שאר התלמידים גדול ממנו וראוי לכך לא יקבל זה אע"פ שהרב ייחדו לכך והוא שאמרו אעפ"כ לא קבל עליו ר' חנינא מפני שהיה ר' אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה אלא שמאחר שמינהו הרב אם רצה שלא להיות כפוף לו ושלא לילך לישיבתו עם שאר התלמידים אלא שיקבע ישיבה לעצמו עם תלמיד אחד עמו או שנים רשאי והוא שאמרו יתיב ר' אפס ויתיב ר' חנינא אבראי ואתא לוי ויתיב גביה ואחר שחלק כתריו לבניו לפי הראוי להם ראוי לו שימסור לכל אחד מהם דברי הנהגתו והוא שאמרו אמר להם לבני קטן אני צריך נכנס ר' שמעון אצלו ומסר לו מסורות חכמה ר"ל הדרכים שהחכם ואב בית דין ראוי להתנהג בהם ואמר להם לבני גדול אני צריך נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר לו סדר נשיאות לומר נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים שכל שהוא צריך להיות פרנס ומנהיג צריך שתהא אימתו מוטלת ושלא יקל בכבוד עצמו לכבוד שום אדם כמו שביארנו ענינים אלו בארכה בילדותנו בחבור התשובה ואע"פ שהיו משבחים שפלות הרוח אף במלכים כמו שאמרו את יראי י"י יכבד זה יהושפט מלך יהודה שכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומרי תירצו בגמרא הא בצנעא הא בפרהסיא ואם רצה לנהוג שררה בעצמו לצוות שלא להספידו במקום שאינו הגון רשאי והוא שאמרו אל תספדוני בעירות ואמרו עליה משום יקרא הוא דקאמר ובתלמוד המערב אמרו בה מפני המחלקת ונראה לי בפירושו שהכרכים יקנאו עליהם אם יהיו מספדין בפני עצמן לא יבאו בכרכים להתערב עמהם בהספד ולעולם אל ימשכו הספדו בבטול מדרש יותר משלשים יום שאין לנו יותר גדול ממשה רבינו ע"ה שנאמר ויבכו בני ישראל שלשים יום ומכל מקום רצו משלשים ואילך להספידו בשעות קבועות עד שלא יתבטלו מבית המדרש מצד ההספד עושין כל שנים עשר חדש והוא שאמרו כל תלתין יומין ספדי ביממא ובליליא מכאן ואילך ספדי ביממא וגרסי בליליא עד דספדי תריסר ירחי שתא:

13 ומה שנתגלגל כאן בדין כללא ר"ל עטרה של כלה אם אסור בשבת ומחשש דילמא שלפא ומחויא אם מותר ושלא נחוש לכך כבר ביארנוהו במסכת שבת פרק במה אשה נ"ט ב':

14 יראה מסוגיא זו שהכהנים מיטמאין לכבוד נשיא ממה שאמרו יום שמת ר' בטלה כהנה ואע"פ שגדולי הרבנים גורסין בטלה קדשה ולומר שמשמת ר' בטלה קדשה מן העולם אין נראה כך שאם כן כשאמרו במסכת שוטה מ"ט א' משמת ר' בטלה ענוה היה להם לשנות גם כן בטלה קדשה אלא ודאי מדין טומאה נאמרה והוא שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת נזיר מהו שיטמא כהן לכבוד נשיא כד דמך ר' יהודה נשיאה אכריז ר' ינאי אין כהנה היום מהו שיטמא כהן לכבוד רבו נשמעינה מן הדה ר' ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי והוא הוה רביה אתא שאיל לר' יוסה ואסר ליה שמע ר' אחא אמר יטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר להון ר' מונא חדא מתרתי לא פלטא מנכון אם אבלים למה אכלתם בשר ושתיתם יין אם אי אתם אבילים למה נטמאתם: